החלטה בבקשה לפי סעיף 15 לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) תשנ"א - 1991 שהוגשה במעמד צד אחד על ידי האב

זוהי בקשה לפי סעיף 15 לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א - 1991  (להלן: " החוק") בה התבקש ביהמ"ש לקבוע, במעמד צד אחד, שמדינת ישראל היא מקום המגורים הקבוע של הילדה וכי הרחקתה על ידי המשיבה לאנגליה נעשתה שלא כדין, כמשמעותה בסעיף 3 לאמנה.

א.         המבקש הגיש לביהמ"ש בלונדון תביעה על פי אמנת האג להחזרת הילדה לישראל ולטענתו החלטת בימ"ש זה דרושה לשם השלמת ההליך שם. הדיון בביהמ"ש בלונדון נקבע ליום 14.1.14.

ב.         בסעיף 15 לחוק נקבע:

"הרשויות השיפוטיות או המנהליות של מדינה מתקשרת רשאיות, לפני הוצאת צו להחזרת הילד, לדרוש שהמבקש ישיג, מרשויות המדינה שבה נמצא מקום מגוריו הרגיל של הילד, החלטה או קביעה אחרת שהרחקתו או אי החזרתו נעשתה שלא כדין כמשמעותן בסעיף 3 לאמנה, במידה שניתן להשיג החלטה או קביעה כאמור באותה מדינה. הרשויות המרכזיות של המדינות המתקשרות יסייעו עד כמה שאפשר למבקשים להשיג החלטה או קביעה כאמור".

ג.          על אף לשון החוק, שבו ופסקו בתי המשפט שהחלטה בהתאם לסעיף 15 לחוק יכולה להינתן גם כאשר הבקשה הוגשה על ידי ההורה עצמו ולא על ידי הרשויות הנזכרות. ר' החלטתו של כב' השופט צבי ויצמן תמ"ש (כ"ס) 29189-12-09 צ.ל נ' א.צ.מ (23.12.09).

ד.         מנוסח סעיף 15 עולה שבטרם יביע ביהמ"ש עמדתו בשאלה אם הרחקתו או אי החזרתו של הילד נעשתה שלא כדין, כמשמעותן בסעיף 3 לאמנה, עליו להשתכנע שבסמוך למועד ההפרה הנטענת, היה מקום המגורים הרגיל של הילד בארץ. במקרה דנן מתן תשובה לשאלה האםישראל הפכה למקום מגוריה הרגיל של הילדה החל ממועד הגעתה ארצה בחודש יולי 2013, זה אינה פשוטה כלל ועיקר.

ה.         בבוא בית המשפט לבחון את השאלה מהו מקום מגוריו הרגיל של הילד עליו להתמקד במארג העובדות הייחודי הנמצא לפניו. כך לדוגמה יש להתייחס למטרת המעבר ותחימתו בזמן, גיל הילד וכו'. כוונתם של ההורים יכולה לשמש כעובדה במארג זה, אך אין בה כדי לסמן לבדה את מקום מגוריו הרגיל של הילד. המבחן הוא מבחן עובדתי בעיקרו ולא מבחן של כוונת הצדדים, אלא שכוונתם תשמש כעובדה אשר תיבחן לצדן של עובדות נוספות. את העובדות יש לבחון בחינה אובייקטיבית, מנקודת מבטו של הילד ולא מנקודת מבטם של ההורים. יש לשים דגש על קשרים עובדתיים אובייקטיביים, הקיימים בין הילד לבין מדינת מגוריו. ר' פסק דינו של כב' השופט הנדל בבעמ 7784/12 פלונית נ' פלוני (28.7.13) (להלן: " בעמ 7784/12") .

ו.          בעקבות החלטתי הגיש האב תצהיר ובו פרטים נוספים הנדרשים לצורך מתן החלטה במעמד צד אחד. בין היתר צורפו לתצהיר תכתובות בשפה הרוסית ללא צירוף תרגום מלא של הכתוב בהן. גם לאחר עיון בתוספת זו החלטתי שיש מקום לאפשר לאם להגיב על הבקשה וביום 7.1.14 התקיים דיון בנוכחות המבקש, בא כוחו ובאי כוחה של האם. האם, הנמצאת כיום באנגליה, לא נכחה בדיון.

ז.          הואיל והבקשה הוגשה כבקשה במעמד צד אחד והאב דחק בביהמ"ש ליתן החלטה בדחיפות, לא ניתנה לאם הזדמנות נאותה לשטוח את טענותיה, על אף התייצבות באי כוחה לדיון. על כן יש להסתמך על הצהרות האב בכתבי הטענות בישראל ובאנגליה ועל עדותו בחקירה בביהמ"ש.

ח.         האב לא גילה בבקשתו את כל העובדות הרלבנטיות וגם לאחר השלמת הפרטים והחקירה, עדיין נותרו ללא מענה שאלות ותמיהות בנושאים חיוניים ביותר.

ט.         לאחר שקראתי את הבקשה על נספחיה ושמעתי את עדות האב ואת טיעוני הצדדים, לא השתכנעתי שמקום מגוריה של הילדה בישראל והחלטתי לדחות את הבקשה.

י.          אסקור ואנתח את הטענות העובדתיות שהעלה המבקש בבקשתו ובחקירתו, תוך שקילת הטענות המשפטיות שהעלו ב"כ הצדדים ואסיק את המסקנות המתבקשות.

יא.        בטרם אחל בדיון אציין שקיימת הסכמה שאין לבימ"ש זה סמכות מקומית לדון בתובענה וכי הוסכם שאך ורק הדיון בבקשה זו יתקיים בבימ"ש זה ובמקרה שתוגשנה תובענות חדשות הן תידונה בביהמ"ש שלו הסמכות המקומית לדון.

1.         האב והאם (להלן: " ההורים") שניהם בעלי אזרחות רוסית, נישאו ברוסיה בשנת 2000. האב מחזיק גם באזרחות בריטית  ושני ההורים קיבלו אזרחות ישראלית בשנת 2001.

2.         ההורים  המשיכו להתגורר ברוסיה עד שעברו לאנגליה בשנת 2004. בני הזוג נפרדו בגירושין באנגליה בשנת 2006.

3.         מנישואי ההורים נולדה להם בתם באנגליה ביום 15.11.06. לילדה דרכון בריטי, רוסי וישראלי.

4.         ביום 14.4.10 ניתן בביהמ"ש באנגליה, בהסכמת ההורים, צו בעניין משמורת והסדרי ראיה (להלן: "הצו"). בצו  נקבע, בין היתר:

א.         מקום מגוריה הרגיל של הילדה באנגליה ואין להוציאה מתחומי אנגליה בלי שניתנה לכך הסכמת שני ההורים בכתב.

ב.         הילדה תתגורר אצל אמה תוך קיום הסדרי ראיה עם האב.